אגדה יפנית

התרבות המערבית הרגילה אותנו לכך שאידיאל היופי נמצא בשלמות ובנצחיות, אבל אצל היפנים הדברים נראים אחרת. השלמות, לפי תורת הוואבי-סאבי, נמצאת דווקא בחוסר השלמות, בארעיות. על פי הגישה האסתטית-פילוסופית הזאת חי ופעל האדריכל היפני קישו קורוקאווה. קווים (פשוטים) לדמותו

^{קישו קורוקאווה, 2007-1943}

“אין מבנה שמחזיק אלפי שנים. הרומאים נעלמו, היוונים נעלמו, וכך גם הארכיטקטורה הענקית והציביליזציות העצומות. שום דבר אינו נצחי פרט לספרים ולפילוסופיה.”
(קישו קורוקאווה)

התנועה זורמת
הכל זמני, הכל בר-חלוף ואי הקביעות היא הדבר היחיד הקבוע. גישה פילוסופית זו היא שעומדת בבסיס עבודותיו של האדריכל היפני הנודע קישו קורוקאווה, מהבולטים באדריכלי יפן במחצית השנייה של המאה ה-20. קורוקאווה נולד בעיר נגויה ב-1934. בשנת 1960 ייסד את תנועת המטבוליזם הארכיטקטוני – תנועת אוונגרד שדגלה בשילוב בין פילוסופיות מזרחיות מסורתיות לבין טכנולוגיות מערביות חדישות.
הדעה הרווחת עד אז בעולם האדריכלות היתה, שהבית הוא למעשה “מכונה פונקציונלית וקשוחה”, שנועדה לשרת את החיים. קורוקאווה הצעיר הביא איתו רוח חדשה של שינוי, ותבע את המונח “עיר חיה”, המבוסס על ההשוואה בין בית וגוף. הוא טען שעיר היא גוף חי, כולל כל התהליכים המאפיינים את הגוף: היא מתחלקת לאלמנטים קבועים וזמניים – עצמות, עורקים ותאים חיים, אשר משתנים בחלוף הזמן. כדי להמחיש את הקשר הזה, השתמש קורוקאווה במונחים ביולוגיים כמו סימביוזה ומטבוליזם.

^{מגדל הקפסולות בטוקיו, מבנה שתוכנן בדומה לעקרונות של בנייה בלגו. (צילום: sftrajan)}

מגדלים באוויר
אחד המבנים הראשונים שתיכנן קורוקאווה, הוא מגדל הקפסולות בטוקיו -Nakagin Capsule Tower, שהוא למעשה אחד המבנים הבודדים של תנועת המטבוליזם שקרם עור וגידים. המגדל מורכב משני מגדלי בטון בגובה של 11 ו-13 קומות, ומ-140 “קפסולות” בגודל אחיד, שמתברגות אל גוף המבנה וניתנות לפירוק והחלפה. במקור יועד הבניין לשמש כבית מלון זול לאנשי עסקים, אך עם הזמן עבר הסבה לבניין מגורים. בשנים האחרונות הוחלט להרוס את מגדל הקפסולות הנודע. דווקא קורוקאווה היה זה שהביע התנגדות להרס הבניין, אך בהתאם לתפיסת העולם שלו, התנגדותו לא נבעה ממניעים נוסטלגיים, אלא מהרצון לבחון את עקרונות תנועת המטבוליזם: קורוקאווה הציע לשמר את מגדלי הבטון שאותם הוא כינה “על-זמניים”, ולהחליף רק את הקפסולות הישנות במוצר חדיש ובטיחותי יותר. הצעתו של קורוקאווה נדחתה, והתוכנית להקים במקום מגדל הקפסולות מגדל זכוכית חדשני נותרה בעינה.
קורוקאווה אחראי גם לתכנון מרכז האמנות הלאומי בטוקיו, שבהתאם לתפיסת החיים של האדריכל – מוצגות בו אך ורק תערוכות זמניות. נמל התעופה הבינלאומי במלזיה, אגף התערוכות המתחלפות של מוזיאון ואן גוך באמסטרדם והאזור המסחרי במרכז העיר מלבורן שבאוסטרליה – גם הם פרי תכנונו של האוונגרדיסט בעל החזון, שהגדיר את עצמו בראש ובראשונה כפילוסוף.

^{מרכז האמנות הלאומי בטוקיו, משכן לתערוכות זמניות בלבד (צילומים מהאתר הרשמי)}

הסביבה על פי קורוקאווה
בנוסף לתכנון האורגני והגמיש שעמד בבסיס הרעיון של תנועת המטבוליזם, ואולי כחלק ממנו, דגל קורוקאווה גם בגישת הקיימוּת – sustainability, והיא היוותה חלק מהאג‘נדה הסביבתית שבה האמין. הקיימוּת פירושה לגלות מחדש את הערך של הדברים שסובבים אותנו ושמהם אנחנו מתקיימים, כמו האוויר, המים, הטבעיות שבמדבר והיופי שבצמחיה. המטרה שמאחורי גישת הקיימות היא שיקום המערכות האקולוגיות של כדור הארץ, ובמקביל ליצור סביבה “נקייה” וחינוכית יותר, נטולת אלימות, מערכות בריאות שמשקיעות בהסברה ובמניעת מחלות לא פחות מאשר בריפוי וטיפול, אורחות חיים בריאות יותר וערים תוססות וחיות. העיר כגוף חי, על פי חזונו של קורוקאווה. היפנים אימצו את הגישה הזאת בחום: כדי לצמצם את זיהום האוויר ולחסוך באנרגיה, הוגבל באופן משמעותי השימוש במזגנים, מה שהביא גם לשינוי בקוד הלבוש במהלך חודשי הקיץ החמים – בגדים קלים במקום החליפות והעניבות הפורמאליות.

^{גשר le defence להולכי רגל בפאריס (צילום: schradivari)}

הרס של ארכיטקט
“יש לי זמן רק בשביל לחיות. אני נמצא בסטודיו שלי משעות הבוקר המוקדמות ועד עשר וחצי בלילה. אחר כך אני כותב עד שתיים בלילה. לא זוכר מתי ישנתי יותר משלוש שעות ביממה. אני אוכל מעט מאוד: ארוחת הצהריים שלי כוללת בננה אחת וחלב סויה, ותמיד אני אוכל תוך כדי ריצה. אני כל כך עסוק שאין לי זמן אפילו ללכת לשירותים...”
כנראה שאורח החיים הלחוץ הזה לא היטיב במיוחד עם קורוקאווה. בנוסף לכך, הוא ספג בשנים האחרונות מספר מפלות שגם הן ודאי לא הוסיפו לו בריאות: בשנת 2006 נהרס בניין סוני באוסקה, שקורוקאווה היה אחראי לתכנונו, ושנחשב לאיקונה אדריכלית תקופתית. ב-2007 התמודד קורוקאווה על משרת ראש עיריית טוקיו: אחד הרעיונות שנכללו במסגרת קמפיין הבחירות, היה להרוס מבני ציבור ידועים על מנת לממן את פעילויות העירייה, וביניהם גם בניין עיריית טוקיו – שתוכנן על ידי האדריכל קנזו טנגה, מורהו הנערץ של קורוקאווה. הרעיון לא זכה להתלהבות גורפת, קורוקאווה הפסיד במרוץ לראשות העיר, וזמן קצר לאחר מכן, בהיותו בן 73, נפטר מאי-ספיקת לב.

“אני זוכר שעוד בשנת 1958 הראו לי מכתב של לה קורבוזיה, בו הוא כתב שהזמן החדש מתחיל כשהזמן הישן נגמר, והגיע הזמן שלנו לוותר לדור הבא. יגיע יום שגם אני אחזור על מילותיו.”
(קישו קורוקאווה)

^{מוזיאון ואן גוך באמסטרדם, בלילה (צילום מאתר המוזיאון)}

עוד על וואבי סאבי בכתבה קסמם של הדברים הפשוטים