בביתם במדבר

בקיבוץ לוטן, ששוכן באחד האזורים החמים ביותר בארץ, הבינו שחיים במדבר מצריכים צורות חשיבה ושיטות בנייה מסוג אחר. את הידע שצברו הם מעבירים הלאה בקמפוס אקולוגי שהקימו בישוב

קיבוץ לוטן מוכר כקהילה אקולוגית בלב ליבו של המדבר. הקהילה ממוקמת בעמק הערבה בדרום הארץ, חברים בה עולים ממקומות בעולם והיא מנהלת אורח חיים יהודי רפורמי. תושבי הקיבוץ פועלים מתוך המודעות לכך שתנאי הסביבה המדבריים הכתיבו במשך הדורות חיי נדודים לאלה שבחרו להתיישב בו. האזור שבו הוקם הקיבוץ מתאפיין בתנאים אקלימיים קיצוניים של יובש, תעוקות חום גבוהות והבדלי טמפרטורה גדולים בין היום והלילה. טכניקות בנייה סטנדרטיות יצרו מבנים שאינם מספקים בידוד סביר ומחייבים חימום וקירור אינטנסיביים, המעלים בצורה משמעותית את הוצאות האנרגיה של יושביהם.
מודעות הולכת וגוברת לחשיבות התכנון הקהילתי בר הקיימא הניעה את לוטן לעשות מעשה, וכך החלו להשתמש בחומרים ממוחזרים בכל פרויקט בנייה חדש. הקיבוץ בנה לעצמו, תרתי משמע, מעמד כאחד הישובים המובילים בישראל בתחום הבנייה האלטרנטיבית.
 

^{קיבוץ לוטן, מבט לארכיטקטורה שמתכתבת עם הסביבה}

בתים שעשויים מפסולת הם פתרון שווה זהב
המבנים כוללים בתים שה“לבנים” בהם הן בעצם תוצרת חקלאית, חבילות קש, המצופות בבוץ, חול וקש בתפזורת. בבנייתם נטלו חלק אורחים מרחבי העולם שתרמו לאנשי לוטן ידע שהלך והצטבר במקום. מדובר לא רק בחומרי בנייה טבעיים ולא רעילים, אלא גם בקירות עבים ומעולים כמבודדים. מבנים מרתקים אחרים הם הכיפות הגיאודסיות שפותחו על ידי וולטר באורספילד (גרמניה 1922) ובאקמינסטר “באקי” (ארה“ב 1950) כמודל מתמטי. מדובר ברשת משולשים שצורתה כיפה. בלוטן הכיפות עשויות מחוטרי תמרים המחוברים ביניהם בחלקי צינורות השקיה ומכוסות במטפסים. בהשוואה למבנים קובנציונליים, שטח החשיפה המינימלי של הכיפה ממזער בריחת חום וקור ומפחית בזבוז אנרגיה בצורה משמעותית. מרכז מחזור הפסולת של הקיבוץ, שאליו נאספים נייר, קרטונים, זכוכית, בקבוקי פלסטיק, וקופסות פלסטיק, מספק חומרי גלם למרכז לאקולוגיה יצירתית שפועל במקום.
 

^{תחנת האוטובוס הסופר-מוצללת של הקיבוץ | הכיפה הגיאודסית הגדולה בעולם באומהא שבניו אינגלנד}

האקו קמפוס – שינוי שמתחיל במודעות
אנשי לוטן הבינו עוד לפני כעשור שיש בידיהם ידע חדש שלא ניתן לרשת מהדור הקודם, ואותו הם מעוניינים לחלוק עם הקהל הרחב. מכאן התגלגל רעיון ה“אקו קמפוס” הפותח שעריו לסטודנטים המגיעים אליו מכל קצוות העולם, שבין היתר גרים בצוותא במבנים עשויים טיח ואדמה, אופים ומתחממים באמצעות תנורים סולאריים, והופכים את שאריות האוכל שלהם לדשן. ה“אקו קמפוס” מציע תוכנית לימודים בת שישה שבועות הכוללת עבודה מעשית ולימודים עיוניים תחת הכותרת: “חקלאות ותרבות בת קיימא”. את הקמפוס בנו הסטודנטים במו ידיהם, מאחר שלא נותרו עוד מקומות מגורים בקיבוץ.
אלכס צ‘סלסקי, אחד מהמורים והחוקרים בקמפוס ופעיל בקיבוץ לוטן, מציין: “האקולוגיה היא בחינת היחסים בין בעלי חיים וסביבתם. אנחנו כבני אדם צריכים לבחון את סביבתנו האנושית, החל מחשיבה על זיהום האוויר וכלה במתן תשומת לב בזמן הקנייה למי הולך הכסף שלנו.”
 

^{משחקים בבוץ בסדנה לבנייה אקולוגית | דלת עם עיטור עשוי מפסולת נייר}

מה היו הצעדים הראשונים שעשיתם בלוטן ועל פיהם אתכם מחנכים את הסטודנטים?
“ערך ראשון,” מציין אלכס, “הוא מודעות. ברגע שאנחנו מודעים לכל מה שאנחנו עושים, אנחנו יכולים להתנהל בדרך מחושבת ונכונה לנו, לסובבים אותנו ולסביבה הטבעית שבה אנחנו חיים. כמו כן אנחנו משקיעים הרבה בחינוך למחשבה מעמיקה, בהתבוננות שמובילה לשאילת השאלות הנכונות ובסדרי עדיפויות. אנחנו מכוונים ליציאה משבלונות ותבניות. יש הרבה מאוד דברים פשוטים וקלים ליישום, שאם לא נחדד ונאיר אותם, הם יישארו בחושך”.

אתם שמים דגש על שינוי בתפיסה התרבותית?
“בהחלט כן. התפיסה התרבותית שלנו כבני אדם בשנות ה-2000 היא מאוד פזרנית, ובמילים אחרות תרבות חומרית. היום יש כל מה שאנחנו רוצים לקנות, יש הרבה דברים מן המוכן, אם רוצים אז יש מוצרים מיובאים, ויש אפילו תכנונים של בתים שיכולים להסתובב באוויר וליהנות מהשמש בכל רגע נתון. התרבות האקולוגית מתייחסת להצבת גבולות ומגבלות. כמו שבאים לבנות בית והפרמטר הראשון הוא תקציב, כך יש להתייחס גם אל הסביבה, לבחון מה היא מציעה לנו, להתחשב בה, בכיווני הרוח ותאורת היום המשתנה, בטיפוגרפיה הקיימת, ולא להפוך אותה למה שהיא איננה. דוגמא נוספת לשינוי תרבותי היא נושא התחבורה שאחראית לא מעט על זיהום האוויר. כל יום נכנסים מאות כלי רכב לעיר תל אביב, בכל רכב ישוב אדם אחד בלבד, במקום שיכיל יותר אנשים שבאים לאותו מקום עבודה או לאותו אזור, ויחסכו בהרבה משאבים: כסף, זמן, ובעיקר זיהום אוויר. שיתוף – היא מילה מאוד פופולארית בקיבוץ בכלל ובלוטן בפרט. כשחיים בשיתופיות, ישנו חיסכון אדיר באנרגיה ובמשאבים. חלק מהנושאים שאנחנו מעבירים ב“אקו קמפוס” נשמעים לסטודנטים כמופרכים בהתחלה אבל ברגע שמציעים פתרונות אלטרנטיביים, זה נראה הרבה יותר פשוט מהחיים הנוכחיים שלנו כרגע”.
 

^{עיצוב פנים אקולוגי | חדרי אירוח מטויחים באדמה וסככת צל מחומרים ממוחזרים ובציפוי אדמה}

תכנית הלימודים שלכם כוללת מחזור יצירתי – למה הכוונה?
בדומה לערכים הראשוניים שלנו של שינוי תפיסה, של התבוננות וסדרי עדיפויות אנחנו מסתכלים טוב-טוב על כל מה שאנחנו זורקים, בין אם זה שיירי מזון המשמש כקומפוסט ועד בגדים וחפצים. כך למשל בנינו מגרש משחקים עבור ילדי הקיבוץ, באמצעות צמיגים ופסולת שלא מתכלה, כיסינו אותם בסיבי נייר ואדמה, ויצרנו בו בעת גם אתר חינוכי. ברגע שאתה מכין לעצמך את החומר, אתה מצליח לקבל פרופורציות. כך גם אפשר לבנות בית בבטון שאנחנו מכינים ומערבבים בעצמנו עם שליטה על כמויות. על אף שלכאורה בטון הוא חומר זול, יש מסביבו הרבה משאבים שצורכים אנרגיה. הנגיעה בחומר והמחזור שנמצא בכל פינה הם עיקר העשייה, ואין דרך אחרת להבין תכנון אלא במגע עצמו. בלוטן יש מרכז איסוף לכל החומרים שאפשר למחזר, שנבנה בסיוע המשרד לאיכות סביבה, ומשם החומרים נלקחים לעיבוד ב“מרכז לאקולוגיה יצירתית”. כמעט כל מה שמגיע למרכז, מנוצל בפרויקטים של בנייה אלטרנטיבית”.

מלבד הלימודים במסגרת ה“אקו קמפוס”, קיבוץ לוטן מציע מרכז לאקולוגיה יצירתית, הכוללת סדנאות וסיורי יום חווייתיים במיוחד, שבהם נלמדות שיטות בנייה בעזרת אדמה, צמיגים וקש, בניית ספסלים, טבונים, פינות משחק לילדים בשיטה אקולוגית. הפעילות מתאימה גם למשפחות, עם אפשרות של לינה במקום.

כל התמונות פרט לכיפה הגיאודסית באדיבות המרכז לאקולוגיה יצירתית בקיבוץ לוטן.
צילום הכיפה הגיאודסית: Jon Haupt

אתר קיבוץ לוטן