כשמדברים על אקולוגיה, קיימות (sustainability) היא שם המשחק. זה בדיוק מה שקורה בדירה לדוגמה של “עץ בעיר”, ארגון אקולוגי עירוני, שלא רק מדבר אלא גם עושה. על שיפוץ אלטרנטיבי ועל עוד כמה רעיונות לחיים הטובים (והפשוטים)

ההוכחה שבשביל חיים אקולוגיים ובריאים לא צריך לעבור לישוב כפרי מרוחק נמצאת בדירתה של תמי צֻרי ברחוב ביאליק 23 בתל אביב – עקרון הקיימות יכול להתממש בכל מקום, גם בעיר. הדירה שוכנת בבית תל אביבי ישן ומקסים בכיכר ביאליק המשתפצת בימים אלה (ושווה סיפור בפני עצמו). את הבית, בעבר וילה עירונית מפוארת, בנה ב-1925 המהנדס אריה בלדר שפשוט רצה לגור בסמוך לידידו המשורר, הלא הוא חיים נחמן. מאז ועד היום, הבניין, מבנה לשימור, לא עבר שום שיפוץ יסודי, מה שפתח פתח לתמי ואנשי “עץ בעיר” לשפץ בעצמם את הדירה באמצעים אקולוגיים ואלטרנטיביים.

מה זה עץ בעיר? תמי מסבירה: “עץ בעיר הוא עסק שמקיים את עצמו כלכלית וזקוק לתמיכה של הקהילה. מטרתו לשנות את הרגלי החיים בעיר ולהראות שחיים אקולוגיים זה יותר בריא ויותר כיף לנו. להציל את העולם זה בונוס. אנחנו מפיצים מידע, בונים קהילה ובונים כלכלה מקומית – תמיכה בעסקים אקולוגיים זעירים – שמטרתה לשנות את מפת הצריכה בעיר, אני קוראת לזה צרכנות רגועה.”

^{תמי צרי וקומפוסט מתוצרת עצמית | הבית בכיכר ביאליק בתל אביב}

פרט לאתר המשובב של “עץ בעיר”, המתנדבים גם יוזמים פעילויות שמטרתן לקדם שינויים בעיר ולהפיץ מידע. ביום שביקרתי אצל תמי, למשל, התקיימה מסיבת קומפוסט, בחומוסיה האורגנית של אבא גיל. חוץ מזה הם שותפים בהפעלת גינות עירוניות, בשוק האיכרים בנמל תל אביב ובפסטיבלים ירוקים למיניהם. מה שיפה אצל “עץ בעיר” ובין ענפיו האנושיים השונים, הוא שאינם מסתפקים בתיאוריה אלא חיים את הרעיון הלכה למעשה ותוך ניסוי וטעייה. הכל משתקף בדירתה שטופת האור והצבעונית של תמי, שאין בה מזגן, מיקרו וטלוויזיה, אבל יש בה רהיטים משופצים, אלתורים בשפע, חתול וקירות שמספרים סיפורים ידידותיים לסביבה.

^{ניסויים בצבע על בסיס קמח בדירה של “עץ בעיר” | קירות סדנת עיבוד עץ צבועים בצבע על בסיס חלב בחוות eco-sense (צילום: gorsecosense)}

המטבח – חלב וקמח על הקיר
המטבח פעיל מאוד ומייצר כל הזמן מזון אורגני בריא וטעים, ובעצם לא קוראים לא מטבח אלא “חדר הכנת אוכל” מפני שלא טובחים בו ואוכלים מזון מהצומח בלבד. הארונות: פורמייקה כחולה משנות ה-50. משטחי העבודה: דפנות מארון עץ ישן שפורק מדירה אחרת. מדפים פתוחים: מרשתות פלסטיק של משטחי העמסה שנמצאו במזבלה. קורות למדפים: פירוק ממשטחי העמסה מעץ. כיור נוסף התווסף ולא חובר למערכת המים והביוב, אלא מתנקז לדלי השקיה שעומד בחצר ואליו נשפכים מים משומשים כמו מי השריית קטניות. הפריימר שנמשח על הקיר הוא על בסיס חלב ועשוי בטכניקה מסורתית שקמה לתחיה בפרויקטים אקולוגיים שונים בעולם, כמו בחווה הלימודית eco-sense שבוויקטוריה, קנדה. חלב 3% של תנובה, מוצר שלא תמצאו במקרר של תמי, הופרד בעזרת חומץ למים ולחלבון החלב – קזאין. לקזאין צורפו חול, גומי ערביקום, קמח ופיגמנטים. הקזאין מאוד דביק ומאפשר את היצמדות הצבע לקיר. הוא נמרח ישירות על הקיר (ששכבות הצבע הרבות שנותרו עליו מצביעות קודמות הן פיסת היסטוריה של ממש).

על הפריימר יושם צבע על בסיס קמח, עוד חומר בנייה מסורתי שקם לתחייה במיזמים אקולוגיים בעולם. הצבע עשוי מקמח, מים, גיר, פיגמנט, בורקס ומלח. יושמו 4-3 שכבות עד לקבלת המראה הרצוי. בחדר העבודה של תמי ישנו קיר עם דוגמאות לשימוש בפיגמנטים שונים.

ואיך התוצאה מבחינת ריחות, עמידות וזבובים? “הקיר מפיץ ריח נעים של קמח וחלב ולא של כימיקלים. אל הצבע היבש לא באים זבובים. השיפוץ קיים מפברואר ואני מרוצה, אבל זה עדיין בגדר ניסיון,” אומרת תמי.

^{עבודה בטיח נייר הכוללת חיפוי ופיסול גם יחד בכפר האקולוגי הניסיוני Ecovillage, שבסמרטאון, טנסי}

חדר השינה – מחופה בזיכרונות
לפני שעברה לדירה בביאליק, תמי אספה את כל הניירות שהיו בבוידעם בדירתה הקודמת, חשבונות וזיכרונות, הכניסה לאמבטיה, השרתה במים, הוסיפה חרסית ויצרה טיח על פי מתכון של חווה ואדם, החווה האקולוגית במודיעין. הטיח יושם בחדר השינה שהיה מחופה בשפריץ. השפריץ, שהיה כה אופנתי בעבר, היווה כעת תשתית מצוינת לטיח. “עבדנו כמו טייחים במשך שבוע וזאת הייתה פעילות קהילתית מצוינת. לבנות ביחד זאת חוויה יוצאת דופן. גוון הטיח נקבע על ידי החרסית והנייר,” תמי מספרת.
הטיוח היה הזדמנות לעצב את הקירות מחדש ובחדר נבנתה מדרגה-מדף לאורך אחד הקירות והתווספו גם ציורי קיר בצבע שעשוי מחרסית וגומי ערביקום. את עודפי הטיח אפשר לכייר לכדי עוגות, לייבש בשמש ולעשות בהם שימוש בעת הצורך לתיקונים והשלמות על ידי המסה חוזרת במים. כמו עיסת נייר, הטיח הזה נותן פתח ליצירתיות ולפיסול, כפי שנעשה בבקתה שנבנתה בכפר האקולוגי הניסיוני בטנסי. הטיח מעיסת הנייר נושם ואינו עמיד במים, מה שמהווה יתרון, לדבריה של תמי, מפני שממילא מים לא אמורים להגיע אל קירות חדר השינה.

^{אנשי עץ בעיר מגננים}

האמבטיה – יש חרסינה, אבל שבורה
בחדר הרחצה בדירה אפשר למצוא שברי אריחים וכלים, שלאט-לאט, שלב אחרי שלב, מצטרפים לפסיפס שהולך ומתהווה כחיפוי. החלק הזה בשיפוץ נעשה על תשתית בטון ובעזרת דבק קרמי שאינם ידידותיים לסביבה, אבל הפן הידידותי בא לידי ביטוי בחומר החיפוי הממוחזר ובכך שהעבודה מבוצעת במסגרת הקהילה על ידי מתנדבים ומעודדת יצירתיות והסתמכות עצמית.

גם חומרי הניקוי שונים מאלה שיש ברוב הבתים בישראל: הכלים והכיורים מתנקים בעיסה מתוצרת בית שעשויה על בסיס קליפות לימונים, את הרצפה שוטפים במים שהורתחו בהם קליפות תפוזים, אם יש צורך בחומר חריף במיוחד משתמשים במי חמצן בריכוז 3% שמתפרקים בסופו של דבר לחמצן ומים ואינם מזהמים, הקרצוף – בליפה. כמעט מיותר לציין שרוב הפסולת מגיעה לערימת הקומפוסט בחצר ומתפרקת שם יחד עם אשפה של השכנים ועם גזם שמובא על ידי גננים מהשכונה.