ד"ר יוסי קורי חוזר לעתיד

ד“ר יוסי קורי הוא אדריכל שמביט קדימה ואינו חושש מתכנון פרויקטים שמציגים חשיבה שונה לחלוטין מזו שאליה הורגלנו, מכיתות מעופפות ועד מבנים דינאמיים שצומחים מעלה כמו עצים. עבודותיו נוצרות בשיתוף פעולה בין תחומי, מה שהופך אותן לברות יישום

^{ד“ר יוסי קורי | העתיד על פי גאוטקטורה}

ד“ר יוסי קורי (37) הוא בעל תואר ראשון ושני מהטכניון, בעל סטודיו גאוטקטורה, מלמד ומרצה בארץ ובעולם בתחום של אדריכלות עתידנית בת קיימא. קורי לא מפחד מהעתיד, להפך – הוא ניזון ממנו ובאמצעות חשיבה קדימה הוא מתכנן מבנים ציבוריים, מבני מגורים פרטיים ומתקנים סביבתיים, בעלי אופי עתידני. פרויקטים אלו מתחשבים בראש ובראשונה בנו, בני האדם, וביחסי הגומלין שלנו עם הסביבה. החידושים הארכיטקטוניים שמציג לנו קורי בצורה החיצונית ובתפיסה הקונצפטואלית, נראים במבט ראשוני כשייכים לתפאורה מתוך “מסע בין כוכבים”, אך ברגע שמבינים מה עומד מאחוריהם, מגלים את שאיפתו של קורי למציאת פתרונות יצירתיים לאתגרים סביבתיים. כל פרויקט שקורי עובד עליו נחשב מבחינתו ליציאה למסע מחקרי וכמיהה להתרחשות חדשה במרחב, הבאה לשרת צרכים חברתיים.
הסטודיו של קורי נקרא “גאוטקטורה”, מונח המציין את המיזוג והאיזון שבין משאבי הקרקע והארכיטקטורה, שיקולים אקולוגים ויכולת כלכלית, יחד עם שיקולים פסיכולוגיים של הפרט והחברה. הפרויקטים מתרכזים בנושא האקוטי – אדריכלות בת קיימא, המשלבת טכנולוגיה מתקדמת המנצלת את אנרגיית השמש כמקור אנרגטי ראשי ומהותי לבנייה ירוקה.
 

^{גנים תלויים המשלבים תאים פוטוולטאיים לניצול אנרגיית שמש וצמחייה לקירור הסביבה}

גנים תלויים
אחד התחומים שקורי מפתח הוא גינות “תלויות” – תכנון גינה במקום הגג הקונוונציונלי, המשתלבת באופן אינטגראלי במבנה, ומהווה מרכיב חשוב בארכיטקטורה האקולוגית. הגינות הללו מספקות אנרגיה בעזרת תאים פוטוולטאים המרוכזים בראש המבנה. לגינות יש השפעה גדולה בהפחתה של עומס החום, גם במבנה שעליו הן ממוקמות וגם בעיר עצמה, הפחתה משמעותית של אלרגיות שונות ושמירה על הגג לאורך זמן. לירק השפעה על עליית רמת הערנות והתפוקה היומית של בני האדם, המביא גם לרגיעה נפשית. מלבד זאת, הגינות ה“תלויות” מעניקות תחושה המקרבת אותנו לטבע, ומרככות את מראה הבטון המנוכר והאפור.
 

^{הכיתות המעופפות פועלות על אנרגיה סולארית ומביאות סטודנטים לאתרי אדריכלות בעולם}

כיתות מעופפות
הפרויקט החדש של קורי, “כיתות מעופפות”, הנקרא באנגלית Airchitecture, מציג שיטת לימוד אטרקטיבית ומאתגרת במיוחד. הכיתות המעופפות תוכננו עבור תחרות שארגנה המחלקה לאדריכלות של בית הספר לעיצוב בהולנד, שנשרפה לאחרונה. הכיתות נטענות באנרגיה סולארית, ובמקום להשקיע את מרב הכסף במבנה צמוד לאדמה, חשב קורי על שיטה מקורית שבהחלט מעשירה את לימודי האדריכלות, בצורת כיתות שנודדות באתרים ומבני אדריכלות חשובים ברחבי העולם. הכיתות אמורות לשרת את הסטודנטים בהגעה ובראייה מקרוב של המבנים החשובים והחיוניים ללימודים, כשהסילבוס שפורסם בתחרות הוא מפת העולם עם תחנות נחיתה עתידיות.
קורי מפרט את חזון הכיתות המעופפות: ב-1852 נוצרה ספינת האוויר הראשונה, שנהגתה על ידי אנרי ז‘יפר. היא היתה כלי רכב בעל היגוי (בניגוד לכדור פורח), עם מעטפת קשיחה. ב-1900 המציא צפלין ספינת אוויר קשיחה שנקראת על שמו. עד מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש תדיר בצפלינים ברחבי העולם. אך לאחר מספר אסונות הוחלט להפסיק את השימוש בהם, מאחר שהיו מלאים במימן דליק. בשנים האחרונות יש ניסיונות לחדש את הרעיון בגלל שכיום משתמשים בהליום (גז לא דליק) ולא במימן, ויש כאלה שחושבים אפילו על צפלין כבית מלון וצפלין כמכולה מעופפת. בפרויקט שנעשה בשיתוף עם האדריכל אייל מלכא, הפקולטה היא למעשה עם גג ירוק שמשמש מנחת לצפלינים (אחד לכל שנה) ומשם הכיתה המעופפת יוצאת למסע ברחבי העולם. הסטודנטים עובדים וישנים בצפלין בזמן שהוא משייט (בדרך כלל מסע של שעות עד כמה ימים), אבל כאשר נוחתים הם ישנים במעונות של פקולטות לאדריכלות קיימות בארץ שאליה הם מגיעים, ויוצאים לסיורים.
 

^{בלוני הליום אוגרי אנרגיית שמש}

פרויקט “מעופף” נוסף של קורי, בשיתוף עם מדען מהטכניון בשם פיני גורפיל, כולל בלוני הליום מצופים בתאים פוטוולטאים, שיבולי האנרגיה שלהם מייצרים חשמל מבלי לגזול שטח גדול מהאדמה. הפרויקט מוצג בימים אלו במילאנו ונבחר להיות בין המועמדים הסופיים של תחרות well-tech, שבחרה את שישים הפרויקטים הטכנולוגיים המבטיחים ביותר. קורי מציין כי, “יישום אפשרי של זה יכול להיות תחנת שמש שמטעינה בטריות למכוניות חשמליות בעזרת האנרגיה הירוקה”.

עבודה בקוד פתוח
שיטת העבודה בסטודיו “גאוטקטורה” נעשית כ“קוד פתוח” לדברי קורי, ברגע שעולה רעיון, הוא רותם את אחד מהקולגות שלו מהדיסציפלינות השונות: אדריכלות נוף, פסיכולוגיה, מדעים מדויקים או אמנות, ועובד איתו על קונספט החדשני. שיתוף הפעולה הוא שהופך כל תוכנית לפרקטית ויישומית, אחרת לא היה יכול לפתח מבנים מרחפים, ומגדלים תלויים. רבות מעבודותיו של קורי ושותפיו זכו בפרסים בארץ ובעולם, והן מתהדרות בחשיבה המקדימה את זמנה, לצד שימוש בטכנולוגיה אקולוגית.
 

^{“מי טל” – פירמידות הפוכות לאגירת טל המשמשות גם כאלמנט הצללה}

פירמידה הפוכה ובתים צומחים
פניה של האדריכלות לאן? ופניה הסביבתית של החברה לאן? אלה הן שאלות המעסיקות את קורי ומובילות אותו ליצירה ופיתוח פרויקטים, שלדורות הבאים יראו אך טבעיים. כך לדוגמה הפרויקט מתקן “מי טל”, שנעשה בשיתוף פעולה עם אייל מלכא, מציג צורת פירמידה הפוכה ובה קולטי מי טל מרחביים. המתקן מספק פתרון למדינות שבהן בצורת היא תופעה תמידית, או במקומות שבהם מי השתייה מזוהמים. “מי טל” משמש גם כאלמנט אדריכלי מצל שתחתיו ניתן לשבת. פרויקט זה זיכה את קורי ומלכא במקום הראשון בתחרות בינלאומית – Drawing Water Challenge, אשר התקיימה בלונדון 2007.
 

^{דגם והדמיה של “גור שחקים”, בניין שיודע לצמוח}

פרויקט נוסף שזיכה את קורי בפרס, במקום שלישי בתחרות ביפן בנושא של אדריכלות בר – קיימא, הוא “גור שחקים” i-rise, בית מגורים פרטי, חסכוני בשימוש בקרקע, בעל יכולת צמיחה לגובה בהתאם לצורכי המשפחה. תכנון המבנה מבוסס על צדק חלוקתי וסביבתי וביטוי אישי בעיצוב, לצד בנייה מתועשת וטכנולוגיות המאפשרות הוזלה משמעותית של הבנייה והתחזוקה. שיטת דיור זו מפזרת את המגדל המסורתי לעשרות גורי שחקים אישיים בפריסה שאינה גדולה משטחו של בניין שיכונים עכשווי. הפרויקט הוא מעיין “נטיעה” של הבניין בתוך מרקם קיים, בדומה לשתילת עץ, ללא צורך בהכנת תשתית ובעקירת עצים . השלדה מוסעת לאתר ונשתלת על יסודות סופגים, שעמידים גם ברעידות אדמה, המאפשרת לבנות את החזיתות בהתאם לתנאי האקלים והסביבה הבנויה. בחלקו העליון של כל “גור שחקים” נמצאים תאים פוטוולטאים וטורבינת רוח ליצירת חשמל מאנרגית השמש והרוח, ומערכת שאוגרת את מי הגשמים לצורך השקיה והדחה, ומאפשרת גם אוורור בשיטה פאסיבית (המאומצת מהעולם הקדום).

ד“ר יוסי קורי מנסה להעביר מסר ברור לחברה ולסטודנטים שלו בשנקר, כדאי להקדים את זמנך לפחד אין מקום, להפך יש לדחוף קדימה, להעז ולהתנסות, מתוך חשיבות ומודעות סביבתית ועתידית, למען כולנו.

לאתר גאוטקטורה