המגדל של העתיד

אחד מענקי האדריכלות הירוקה, וויליאם מקדונו, תכנן אב טיפוס לגורד שחקים עתידי, שהוא כמעט הכלאה בין עץ לבין מבנה. היצירה הארכיטקטונית שעוד לא נבנתה מיישמת את עקרון “מהעריסה אל העריסה” – שימוש בחומרים שמתכלים לכדי דשן אורגני. דיברו על זה בוועידה אקולוגית עולמית באבו דאבי, היכן שתוקם העיר ברת הקיימא הראשונה בעולם

בסרטו המדובר ובצדק אמת מטרידה, אל גור מסביר שאחת הסיבות לבעיות הסביבתיות ההולכות ומאיימות על המשך קיומנו על פני כדור הארץ היא השילוב של טכנולוגיות חדשות עם הרגלים ישנים. אנחנו יודעים מה קורה כשבני אדם נלחמים ביניהם בחרבות או ברובים, אבל לא ממש ברור לנו לאן יוליכו אותנו “הפצצות החכמות” ו“הנשק המתקדם”. בכל זאת ממשיכים להילחם. אנחנו יודעים איך נראים חיים בעיר עם בתי שיכונים וחצרות קטנות עם דשא, אנחנו לא יודעים מה עומד לקרות בעולם שאוכלוסייתו גדלה בטור הנדסי ושיותר ויותר חלקים ממנה עוברים לגור בערים. עדיין ממשיכים לכסות את השטחים הפתוחים בבטון ובמלט.
 

^{כך ייראה המחר על פי וויליאם מקדונו}

גם גורדי שחקים מוכרים לנו מזה כמה עשורים. האם בין אינספור קומותיהם טמונה ההבטחה לחיים עירוניים ירוקים יותר? האדריכל האיטלקי ד“ר דיוויד פישר תכנן גורד שחקים שיודע לרקוד והדירות שבו מוצעות כרגע למי שהרבה מאוד פרוטות מצויות בכיסיהם. משרד האדריכלות של וויליאם מקדונו (William McDonough), אדריכל אמריקאי עטור פרסים (ביניהם הפרס הנשיאותי האמריקאי לפיתוח בר קיימא), עוסק בפיתוח פרויקטים שמצטיינים בפתרונות ירוקים ובחזות אסתטית מרשימה. מקדונו בנה את הבניין הראשון שמופעל באנרגיה סולרית באירלנד כבר ב-1977. ב-1999 המגזין טיים הכתיר אותו “הגיבור של כדור הארץ.”

לומד מהטבע
כשהיינו ילדים שיחקנו בלגור בבית על העץ. מקדונו לקח את המשחק כמה צעדים קדימה ויצר עבור כתב העת Fortune את גורד השחקים של המחר, שהוא כמעט הכלאה בין מגדל מגורים לעץ צומח, רעיון יצירתי ששואף לענות על הצרכים של בני אדם בעולם הולך ומשתנה. גורד השחקים של המחר פועל כמו עץ, מייצר חמצן, אוגר מים, מייצר אנרגיה ומשתנה בהתאם לעונות השנה. בינתיים הוא עושה את כל הדברים האלה על הניירות ומסכי המחשב שאליהם הגיע, אבל עוד חזון למועד.
ביומימיקה (Biomimicry), עיצוב שמחקה את הטבע, היא טקטיקה שמאפיינת את הבנייה הירוקה וגם את גורד השחקים של מקדונו. למבנה צורה אווירודינמית כדי להפחית את השפעות הרוח עליו, וצורתו המעוגלת מפחיתה את כמות החומר הנדרשת לבנייה, מעצימה את היציבות המבנית ומגדילה את החלל הפנימי. צמחיה שופעת, גג ירוק שמטרתו להגן מפני חום וכן לקלוט מי גשמים ושלוש קומות של גנים ממוקמים בצדו המערבי של המבנה.
המים האפורים מהכיורים ומהאמבטיות ממוחזרים ומשמשים להשקיית גני הבנין. עודפי מי ההשקיה ממוחזרים גם הם להדחת האסלות.
החזית הדרומית עשויה מ-9,290 מטרים רבועים של פנלים פוטו-וולקניים שהופכים אנרגית שמש לחשמל. המערכת אמורה לספק עד 40 אחוזים מהתצרוכת של המבנה. תותקן גם מערכת חימום ואנרגיה שתופעל בגז טבעי שישלים את המערכת הסולרית. בנוסף לכך למבנה סוגי “עור” מחומרים שונים, לקליטת שמש, בידוד, מעבר אור, הגנה מפני מים.

מהעריסה אל העריסה
כל המוצרים, החל בחומרי בניה וכלה ברהיטים, יכולים להתמחזר לפי תפיסת מהעריסה אל העריסה, (cradle to cradle) תפיסה שפיתח מקדונו יחד עם שותפו הגרמני מייקל בראונגרט, ד“ר לכימיה. תפיסת “מהעריסה אל העריסה” שנוסחה כמנוגדת ל“מהעריסה אל הקבר” גורסת שמוצרים צריכים להיות מורכבים מחומרים שמתכלים לחומר אורגני מבלי לגרום לזיהום הסביבה או שניתנים לשימוש חוזר. Cradle-to-Cradle הוא שמו של הספר שמקדונו ובראונגרט פרסמו בנושא. בינואר 2009 התקיימה באבו דאבי הוועידה העולמית לעתיד האנרגיה ושם תוצג תפיסת “מהעריסה אל העריסה”. הוועידה תתקהתקיימהיים בשיתוף פעולה עם העיר האקולוגית מסדר (שפירוש שמה הוא “המקור”), מיזם שאפתני של נסיכות אבו דאבי. בעיר שמתוכננת מהיסוד יחיו 47,500 תושבים, היא תספק את צרכיה, בעצמה, לא תייצר זבל ולא תהיה אליה כניסה במכוניות. אבל על כך, בכתבה נפרדת.