הצעה לסדר

שלב בלתי נמנע, גם אם קצת מעיק, בדרך לבית מעוצב הוא סדר יסודי, שעיקרו הוא להגיד שלום ולא להתראות לכל החפצים המיותרים

כל שנה זה קורה לנו מחדש. ה-OCD הלאומי שלנו. פסח. בשנייה שאתם מסיימים לארוז את משלוח המנות האחרון, המועקה של פסח משתלטת עליכם. הרי כולנו יודעים שאבק הוא לא חמץ, אז למה בכל זאת, שוב, אתם מניילנים את הילדים וצובעים את הכלב?

בין אם הטירוף הפרטי שלכם הוא עיצוב מחודש של חלל המגורים, ובין אם מה שירגיע אתכם זה להרים את הבלטות ולנקות תחתיהן, בכל מקרה הצעד הראשון הוא זהה – סדר, סדר, סדר (אללי, לכך התכוון המשורר כשהוא קרא לזוועה שמחכה לנו בסוף החודש הזה “ליל הסדר”?). ידוע שבית מסודר הוא תנאי הכרחי לבית מעוצב.
מבחינתי פסח הוא חג הזבל הלאומי. מצוידת בים של שקיות אשפה (רצוי ממוחזרות מהקניות לחג) אני ממפה את החיים. ולא, לא הכל ביום אחד. אני מכינה רשימת מטלות ארוכה ומפורטת-מפורטת. למה כל כך מפורטת? או! כי יותר משאני נהנית מבית מסודר, אני מאושרת מהרשימה המחוקה.
 

^{חדר ארונות – אפשר כך, ואפשר גם אחרת (צילום מבולגן: עדי אדליס; צילום מסודר: עמית גרון; עיצוב: עדי אדליס)}

ולעבודה:
שולפת מגירה, הופכת על הרצפה ומתחילה למיין לשלוש ערמות עיקריות: זבל, תרומה, חזרה פנימה. ככה על הדרך, רק כדי שנרגיש שפסח באמת מתקרב – כשהמגירה ריקה נגבו אותה היטב בסמרטוט לח. יבשו בעזרת סמרטוט יבש, ומלאו אותה מחדש, אבל פחות.
רק אחרי שהמגירה מסודרת לחלוטין, וכל הפריטים שהיו בה מצאו את מקומם בפח האשפה או חזרה במגירה, עוברים למגירה הבאה. ומשם... מגירה מגירה, ארון ארון, מדף מדף, לאט לאט עוברים על כל הבית.
המטרה: לעבור על כל ארונות הבית, כל המגירות וכל הפינות הנסתרות. כולל המחסן (אגב, אם עברתם מביתכם הפרטי לדירת גג, באמת שאין צורך לשמור על מכסחת הדשא, מישהו בוודאי ישמח לעזור לכם להיפרד ממנה). כל מה שלא נעשה בו שימוש כבר שלוש שנים, ולא ייעשה בו שום שימוש בעתיד הנראה לעין, נא למסור.

חדר השירות – חדר השירות, כשמו כן הוא, נועד לשרת אתכם בנוחות. הוא לא נועד לאחסן ערמות זבל שאין בהן שימוש. מכונת כביסה, מייבש, סל כביסה, מגהץ, חומרי ניקוי. את כל השאר – להעיף. דמיינו חדר שירות מרווח ונוח, שאפשר להיכנס אליו בקלות. עכשיו העיפו את כל השאר לפח.

ארונות המטבח – אותו הכלל, מה שאתם לא משתמשים בו, מה שלא אוהבים באמת, מתנות החתונה ההן שנשבעתם לא לפתוח? הסרוויס המכוער פחד שהוא סחב איתו מדירת הרווקים ואין שום סיכוי שתשתמשו בו אי פעם? להעיף. אם אתם כבר שם, זוחלים מתחת לארון הכיור, אתם באמת זקוקים למאות שקיות ניילון ועשרות קופסאות פלסטיק?

ספריות – הספרייה מיועדת לספרים. היא לא משטח הנחה שבמקרה נמצא בקרבת מקום ויש בו כמה חורים פנויים. אווררו את הספרים, סדרו אותם על המדפים לפי גודל, צבע, סוג, אלף בית... מה זה משנה, העיקר שביניהם לא יהיו יצירות של הילדים, מפתחות אבודים, וניירות שלא מתחשק לכם לתייק. את הספרים המיותרים העבירו לחנות יד שנייה כמו “בתרי זוזי” הרחובותית, “בוק שופ דינה” הרעננית או “הנסיך הקטן” התל אביבית.
אם תצליחו ליצור מדף או שניים ריקים לטובת יצירת אמנות או סתם מקום ריק בעיניים – דייכם.
 

^{לפני ואחרי. שידרוג של פינת עבודה לילדה בת שבע. על הקיר נתלו אביזרי מטבח של איקאה לאיחסון מכשירי כתיבה, מה שמפנה מקום יקר על משטח העבודה (צילום ועיצוב: עדי אדליס)}

משחקים של הילדים – השאירו את מה שמתאים לגיל, רק משחקים שלמים, למסור את כל השאר.
טוב, זה המקום להודות שאת המשחקים השווים באמת, גם אם הם כבר לא לגילם של ילדיי, אני מאחסנת אי שם למעלה, לטובת תעסוקת הנכדים בליל הסדר שנת 2029.

ארונות הבגדים – תורה שלמה שתמציתה: כל מה שלא לבשתם שנתיים, כבר לא תלבשו. ולא, אין שום סיכוי שהג‘ינס מכיתה י’ יעלה עלייך אחרי כל הלידות האלו. ותאמיני לי, אחרי ארבעה בנים, הגיע הזמן למסור לאחותך את כל הכחול-כחול הזה, רק ככה יהיה מקום לבת.

החצר והמרפסת – גם הם, אגב, לא שלוחה של המחסן. להעיף את כל העציצים הגוססים, ואת כל הבימבות הנטושות ולאסוף את משחקי הילדים לסל גדול ורחיץ. זה הזמן לשתול כמה צמחי תבלין חדשים בתקווה שהשנה תזכרו להשקות אותם יותר משבועיים.
 

^{חדר עבודה מבולבל לפני, ומרוכז אחרי (צילום ועיצוב: עדי אדליס)}

ובסוף... את הארגזים לתרומה לא להוריד למחסן, וגם לא להשאיר ליד הדלת, כל שקית שמתמלאת – הישר לפח הכי רחוק שאתם מסוגלים להגיע אליו. אחרת, עוד תמצאו את תכולת השקית בחזרה על רצפת חדר המשחקים שלכם.

מה מטרת הסדר? (מעבר לעונג הצרוף שמתגבר עם כל שקית שיוצאת) לברר באמת ובתמים כמה מקום אחסון חסר לכם בבית, ומאיזה סוג (ארון בגדים, מה בארון הבגדים יותר תלייה או עוד מדפים, ספריה או ארונית באמבטיה).
שדרוג הבית יתחיל מהוספת פתרונות אחסון חכמים ונכונים, אחריהם יהיה קל יותר לעצב את חלל המגורים שלכם מחדש. הום סטיילינג, טאצ‘ים קטנים של עיצוב, כל מה שצריך כדי להרגיש אביב.

^{חיסכו ממנו את החיטוט בזבל! (צילום: Paul Hecksenar)}

מה עושים עם כל הזבל הזה?
גם לזרוק צריך לדעת. איך מצמצמים את כמות הזבל עם כל כך הרבה אשפה? הנה כמה הצעות:
נסו לצמצם את השימוש בשקיות פלסטיק – אפשר כמובן לעשות שימוש חוזר בשקיות שתמיד מצטברות בבית במקום לקנות עוד חבילת אשפתונים. לעתים ניתן להימנע משימוש בשקיות, למשל על ידי צרירת כל מה שהולך לפח בתוך סדין, מפה או כיוב’ שמועמדים אף הם להשלכה. ניתן היום לרכוש שקיות אשפה מתכלות.
שאלו את עצמכם האם החפץ יכול לשמש אתכם בגלגול אחר – למשל, כלי מטבח ישנים יכולים להפוך לעציצים או למשחקים לילדים.
רגע לפני שזורקים את הבגדים – עם בגדים משומשים כמעט תמיד אפשר לעשות עוד משהו: לתרום לפינת התחפושות של גן ילדים; למסור או למכור לחנות יש שנייה (יש חנויות יד שנייה שמעבירות מה שלא נמכר אצלן לארגוני צדקה); לתרום ישירות לחנויות יד שנייה לנזקקים, כמו חנויות ה“ביגודית” שיש בכל עיר שקיים בה סניף ויצו, שם מקבלים גם כלי בית. כאן תמצאו את כל הפרטים. פליטי דארפור אף הם זקוקים לחפצי בית ובגדים. כאן תמצאו מידע כיצד לסייע להם. תמיד אפשר להכין חבילה מסודרת של בגדים מקופלים ונקיים ולהניח על ספסל. האנשים שזקוקים להם ימצאו אותם.
רהיטים – אם אתם נפטרים מרהיטים ואין לכם למי למסור אותם, ודאו שהם יישארו במצב שמיש גם אחרי ההורדה לרחוב, כדי שהמאמץ הפוטנציאלי יגיע מהר.
סמרטוטים וחיות אחרות – העמותות שפועלות למען בעלי חיים נטושים מחפשות באופן קבוע שמיכות ישנות, כריות ומזרנים כדי שלחיות יהיה היכן להתחמם ולהתכרבל.
ניירות – לפח למחזור נייר כמובן. אם יש לכם בור קומפוסט, הוא יכול לקבל כמויות לא גדולות של נייר רטוב, וכן בדים מסיבים טבעיים.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

עדי אדליס היא מעצבת פנים, בעלת חברת “דיזיין טאצ’” (בשותפות עם אורית אמבר-רוטברט).
http://www.designtouch.co.il/