חושבים בגדול, גרים בקטן

שוקי משכנתאות עצבניים וחג הסוכות שבא עלינו לטובה, הם הזדמנות לשינוי מחשבתי בנוגע לתרבות הדיור. למה לא לנטוש את חלומות הנדל“ן הגרנדיוזיים ולעבור למגורים בבתים זעירים? זה כבר קורה באמריקה, ומתאים גם לכאן, כמו לכל מקום צפוף אחר על פני הפלנטה

אלה מכם שבזיכרונם צרובות שנות שכירות כסטודנטים תפרנים בדירת חדר קטנה, שבה המיטה התקפלה לארון והכיור גויס כאמבטיה, ונחמתם היחידה כל אימת שנחבטו בפינת השולחן הייתה חלומם לבית גדול- ממדים, ישתוממו ודאי לגלות שדווקא בארצות הברית רחבת הידיים, מתגבשת לה בשנים האחרונות תנועה שחולמת בדיוק הפוך מהם.
 

^{בית נייד של חברת Tumbleweed שמייצרת בתים זערוריים. שטח הבית הזה 35 מ“ר}

פחות בית, פחות משכנתא
בכתבה שפורסמה לאחרונה בניו יורק טיימס, תחת הכותרת “הדבר הקטן הבא?”, מובא סיפורה של תנועת הבתים הקטנים בארצות הברית, המקבלת תנופה בעשור האחרון. כמה קטנים הבתים? מאוד. כאלה שקנה המידה שלהם הוא לפעמים בסנטימטרים במקום במטרים. מסתבר שלא מעט אנשים מחליטים להסתפק בבתים זעירים, שהמגורים בהם כמעט נטולי עלויות. האם נמצא פתרון מופלא למשבר המשכנתאות?

למען האמת, למשכנתאות תפקיד מרכזי במגמת מזעור זו. מייקל ג‘נסן, גיבור הכתבה, החליט יום אחד שלא עוד. הטריגר, לדבריו, היה מחיר הנדל“ן הצולל אל מול עלויות התחזוקה הבלתי אפשריות. “ככל שהנכס שלך גדול יותר כך הוא מעסיק אותך יותר” הסביר ג‘נסן, שהתפנה לבנות לעצמו במו ידיו בית קטן ונייד, במטרה לחזור לצרכים הבסיסיים בלבד.
מסתבר ששאלת האושר זוכה כאן להרהור שני. האם הבית הגדול שלי באמת עושה אותי מאושר? שואל את עצמו דייר הפרברים המתעורר לעוד יום של תשלומי משכנתא, ארנונה, נפט מאמיר וחשבונות תחזוקה מעיקים. הספק אולי מתחיל לכרסם, אך האם ייתכן שארה“ב, שעבורה גודל הוא מילה נרדפת להצלחה, תצליח להפנים קונספט נגדי?
 

^{פחות בית ויותר טבע. בקתה ב-Big Sur, קליפורניה}

בתים לנוודים
אם שואלים את שי סלומון, התשובה היא כן. סלומון היא מחברת הספר “Little House on a Small Planet”, שמביא את בשורת הבתים הקטנים בארצות הברית. סלומון, נגרית במקצועה, המתגוררת בטוסון אריזונה, מעודדת בעלי בתים לוותר על הרעיון שלפיו הצלחה פירושה בית של 300 מטר מרובע, בסגנון שזכה לכינוי הלא מחמיא “מק‘מנשן” (“מק‘אחוזה”), כרמז לנכס המשלב גודל עם איכות ירודה ברוח תרבות מק‘דולנדס. במקום זאת, מזכירה סלומון את יתרונות החללים הקטנים, החמימים והמזמינים, כמו קן מוגן ונעים, שיהיו הרבה יותר ידידותיים לסביבה ובמקביל יעזרו להפחית באופן דרמטי את עלויות המחייה. פתרונות כאלה אפשר לבנות מאפס אבל אפשר גם לשנות את הקיים, לדוגמה לחלק בית גדול למספר דירות קטנות שיושכרו לכמה משפחות, ובהזדמנות זו גם ינערו את האבק מערכים של שיתוף וקירבה בין שכנים.
 

^{בית קטן על אי קטן (צילום: schimbilick)}

חסידי התנועה מדברים על התובנות הרוחניות החדשות המתלוות להתמודדות עם השאלה “מה באמת צריך?”. כשהחלל כל כך קטן, אין מקום למותרות, וההתמקדות בפונקציונליות טהורה מזככת את הנפש מכל רעשי הרקע של הצרכנות המערבית, ועוזרת לגלות מחדש מה חשוב ומה לא. קורת גג, מיטה, מקום לאוכל. המסע לגילוי מחודש של הצרכים הבסיסיים מתגלה כמעורר. הבתים הזעירים ממש הם חסרי יסודות, מה שמאפשר להעמיסם על טריילר ולנדוד איתם למקום הבא. גם לניידות יש ערך רוחני שמשחרר מרכושנות וקיבעון. סרטי מסע הוליוודיים הם תמיד מטאפורה לגילוי עצמי, אבל הם לא המציאו שום דבר שההיסטוריה שלנו לא מכירה: בני ישראל בנדודם המדברי לעבר הארץ המובטחת יכולים ללמד דבר או שניים על טיבו של מסע לחיפוש עצמי שסופו בגיבוש (עם יהודי) ועל בנייה ארעית וקטנה כפתרון יעיל (עם בונוס של חג).
 

^{בית זעיר בנורווגיה, השירותים מבחוץ (צילום: doegox) | בית מתוך אתר חברת Small House Style שמתמחה בתכנון בתים קטנטנים}

כדור הארץ מודה לכם
באחד מהראיונות שנתנה אמרה סלומון: “אני מייעצת לאנשים לבנות בתים קטנים יותר מפני שזה טוב יותר הן לכדור הארץ והן לבני האדם. גיליתי את תנועת הבתים הקטנים, שאלפי חבריה, מסיבות כספיות, רוחניות, פסיכולוגיות וחברתיות, החליטו להקטין את קנה המידה של מגוריהם כדי לשפר את חייהם. מסתבר שהקטנת קנה המידה היא גם הבחירה האקולוגית הנבונה והירוקה”.
סלומון עומדת על כל התחלואים שבתים גדולים סוחבים איתם, החל מהוצאות, עבור לחדרים שלמים שנשארים נטושים בבית וכלה באגירת חפצים אינסופית, המעיקה על הנשמה לא פחות מאשר על העין: “כמה שיותר פחות חלל לתחזוקה ולדאגה פירושו יותר מקום לפיתוח התודעה שלך” מסכמת סלומון את המשוואה. “כבר למדנו שמרחב-זמן קשורים זה לזה, לכן אם יש לך יותר מדי מרחב, אין לך מספיק זמן”.

הבתים הזעירים אמנם מתכנסים לחללים של 10 מ“ר, וחלקם אף זוכה לעיצוב פנים חכם ומסוגנן עד לתוצאה שובת עין, אך העיקרון הוא פשוט לעודד סדרי גודל חדשים וקטנים יותר. אין ספק שישראל יכולה לשמש גם כאן מודל לחיקוי עם פתרונות עיצוב ובנייה חכמים וחוסכי מקום, שכן את יתרון הקוטן אף אחד עוד לא לקח מאתנו.