ישן מפני חדש אל תוציאו

רסטורציה היא אומנות שהתפתחה במאה ה-19 באירופה ושורדת גם היום בעידן ה“השתמש וזרוק”. לחושך המצב הכלכלי ולאור המגמה המתחזקת לשמירה על הסביבה, היא הופכת רלוונטית מאי פעם

ירמי זטלנד (39) הוא איש צעיר בעולם עתיק. בגיל 29, עם ניסיון במלאכות יד כתחביב ועם הכשרה ומשרה כעובד סוציאלי, החליט לעשות שינוי ולטפל בבעיות של רהיטים במקום בבעיות של אנשים. הוא נסע ללמוד רסטורציה באיטליה, התיישב בפירנצה, בבקרים למד בבית הספר לשימור Palazzo Spinelli ובערבים התמחה אצל משפחת קיארוג‘י, דור רביעי לרסטורטורים, שאיתם הוא שומר על קשר מקצועי וחברי עד היום, כעשור לאחר שהגיע לראשונה אל סדנאותיהם. בישראל המודעות לתחום הרסטורציה אינה מתקרבת כלל לזו שבאירופה, אבל אל בית המלכה של זטלנד מגיעים כל הזמן רהיטים ישנים שזוכים לחיים חדשים.
 

^{ירמי זטלנד בבית המלאכה שלו | שידה צרפתית מהמאה ה-19, שמשקפת את הסגנון שרווח בתקופת לואי ה-15. כל הרהיטים בכתבה שופצו וצולמו על ידי זטלנד}

לחיי הרב פעמיות
אחד ה“קודים” של החיים בעולם מתועש ובחברה שמגדירה את האדם על פי הרגלי הצריכה שלו הוא “השתמש וזרוק”. למה? כי תמיד אפשר לקנות פריט חדש במקום זה שנזרק, אופנתי יותר, מעודכן יותר. לתפיסה הזאת יש כמובן מחיר סביבתי – ערמות אשפה שהולכות ותופחות, כריתת יערות, מפעלים מזהמים.
תנועות ירוקות שמקדמות אורח חיים בר-קיימא מדגישות את הצורך במיצוי יעיל יותר של משאבים ומוצרים: למה לזרוק כאשר אפשר לתקן? למה להשליך לאשפה מוצר שניתן, על ידי שינויים קלים, לעשות בו שימוש נוסף או אחר? לפני כמה עשורים, הרבה לפני אל גור והדיבור על התחממות גלובלית, הרהיטים יוצרו כך שיוכלו ללוות את המשפחה במשך דורות. אם לדוגמה, נשבר מסעד הכסא, לא רצו לקנות חדש באיקאה, אלא תיקנו את הכסא הישן. אולי כעת, כשהמיתון משנה את מפת הצריכה, לרהיטים שלנו יש סיכוי להזדמנות שנייה. זה בדיוק מה שעושה ירמי זטלנד בבית המלאכה שלו במושב בצרה, מקום שהביקור בו הוא כמו טיול בבועה שמנותקת מעידן ההי-טק והקניונים: רהיטים עתיקים, אבק נסורת, כלי עבודה שנראים כאילו נסעו לכאן בזמן מאירופה של לפני מאות שנים, עיטורים בחומרים שכמו נלקחו מספרי פנטזיה – צדף, פליז, שריון צב ועלי זהב, והכל אפוף בריחות לא מוכרים.
 

^{“כסא אהבה” צרפתי משופץ משנות ה-40. מסגרת העץ המגולפת שוחזרה וטופלה בפוליטורה צרפתית והריפוד הוחלף}

“בעבר רהיטים היו מותרות, במיוחד אלו הטובים. הקונים והבעלים של הרהיטים היו משקיעים ומעריכים את הרכישות והירושות שלהם,” מסביר זטלנד. “לכן הרבה מן הרהיטים העתיקים הטובים מטופלים לא רע. עבודת יד, הן בבניית הרהיט (חומרים וטכנולוגיה) והן בגימורו, מעניקה לו את יופיו וייחודו. במקצוע השימור משתמשים בחומרים רוורסביליים (דבק עצמות ופוליטורה למשל). אלו הם אותם חומרים שבהם השתמשו היוצרים המקוריים של הריהוט העתיק. בצורה זו, בכל פעם שנוצרת בעיה ברהיט, אפשר לתקן אותו בדיוק. רהיטים מודרניים עשויים לרוב מחומרים שהינם תחליפי עץ, דבקים, עיסות נסורת ועוד (עייני ערך ‘מטבחים’, למן הזול ביותר ועד היקר ביותר). החשיבה היא לטווח קצר. זה מה שנקרא תרבות הצריכה. זול. מחזיק מעמד קצת זמן. לא נורא, נזרוק ונקנה חדש...”
 

^{כסא מהגוני איטלקי לפני רסטורציה, ואחריה}

אילו תהליכים עובר רהיט שמגיע אליך?
רהיט שמגיע אלי עובר בדיקה של כמה דברים: לאיזה סגנון הוא שייך? מקורי או לא? האם הוא מתולע? מה הבקשה והציפייה של הלקוח? לאיזו רמה של שימור או שחזור הוא רוצה להביא את הפריט? לאחר מכן בדרך כלל אני מטפל בכל מה שקשור לתיקוני מבנה – שתילות והחלפות של עץ פגום או חסר, שתילות פורניר, טיפול ביציבות הפריט והפיכתו לשימושי במידה וזה מה שהלקוח מבקש. לאחר מכן אני מטפל בפרזול, ניקויים, הברקות, השלמות, ריתוכים והעתקים, יצירת מפתחות ועוד. לבסוף אני מטפל בגימור – פוליטורה, בייץ, שעווה.

דבק עצמות וצבעי אדמה
הרסטורציה היא אומנות שהתפתחה במאה ה-19 כאשר גברה ההערכה לרהיטים עתיקים ממערב אירופה וכן עם הגעתם לאירופה של רהיטים מהמזרח. כל אלה דרשו תיקונים לנזקים שנגרמו על ידי פגעי מזג האוויר, חבלות כתוצאה משימוש, נזקים שיצרו פטריות ותולעים ונזקים משימוש בחומרים כימיים. התיקון נעשה בעזרת חומרי צביעה מסורתיים ודבקים מתוצרת עצמית, שמרכיבם העיקרי הוא עצמות בעלי חיים. בחומרים האלה משתמש זטלנד גם היום. החומרים מתכלים ונמסים בקלות, וזה למעשה מה שמאפשר לרסטורטור לבצע את מלאכתו. החומרים המודרניים לעומת זאת, גמישים פחות ופוגעים בעץ, כאילו שנועדו מראש לספק מוצר חד פעמי. זטלנד נעזר במלאכת החידוש בבעלי מקצוע נוספים: גלף, כורך ספרים, רפד עתיקות, צורף, נפח ומומחים לטיפול במזיקים. החומרים שבהם הוא משתמש מיובאים מאירופה: דבקים חמים שמקורם בעצמות בקר, דגים וארנבות; אבקות צבע שבמקורן באדמה בעיקר מאזור סיינה, איטליה, כמו טרה רוסה לגוון אדום, ג‘יאלה לצהוב, ברונו לחום. חומרי הגימור הם פוליטורה צרפתית העשויה בעיקר משללק.
כמעט מיותר לציין, שעבודת הרסטורציה נעשית ברובה ביד, כפי שנבנו הרהיטים במקור. לשם כך נעזרים במפסלות, מקצועים ידניים, סכיני קילוף להסרה עדינה של צבע. טיפול נוסף שלו זוכים הרהיטים הוא הזהבה (gilding) בעלי זהב, צורת עיטור מסורתית שראשיתה בימי מצריים העתיקה.
 

^{תקריב של פרט מגולף ומוזהב | ספרייה מוזהבת בסגנון אנגלי מהמאה ה-19}

איזה כישורים נדרשים מרסטורטור?
רסטורטור חייב להיות קודם כל סבלני. חלק גדול מן העבודה לוקח שעות של עבודה רפטטיבית. דבר שני, צריך להבין בהיסטוריה של ריהוט, כדי לדעת לתת פתרונות מתאימים לרהיטים שונים. שלישית, יצירתיות, לשמור על עיניים פקוחות וללמוד מכל עבודה שעובדים עליה. בבוא היום, משהו שראיתי נעשה ברהיט מסוים יכול לעזור לי עם רהיט אחר.

יש בכלל מקום לרסטורציה בעידן האיקאה?
יש אנשים שאוהבים איקאה ובזול, ומוכנים להשתמש ולזרוק מהר. אחרים מעדיפים נשמה, היסטוריה ומשהו שילווה אותם יותר מחמש שנים.
 

^{כסא מעץ אלון שהיה שייך לתאודור הרצל | ארון מהגוני צרפתי מהמאה ה-19 מעוטר בפליז ובשריון צב}

עיצוב, נוסטלגיה, היסטוריה
רוב לקוחותיו של זטלנד הם אנשים פרטיים, עם פריט אחד משמעותי עבורם. לעיתים הוא בעל ערך שוק אמיתי ולעיתים רק סנטימנטלי. הוא עובד גם עם מוזיאונים, גלריות, בתי מכירות פומביות, אספנים ושגרירויות. הוא אף שיפץ פרטי ריהוט שהיו שייכים לחוזה המדינה תאודור הרצל. רהיט קלאסי לעולם לא יאבד מערכו האסתטי או הכלכלי (במידה שהוא שמור). פריט כזה יכול להיות עוגן עיצובי בחלל שיתר מרכיביו הם מודרניים ופשוטים יותר. לא רק הפיתוחים והחיתוכים הייחודיים מעניקים לרהיט את יופיו, אלא גם היותו שריד מההיסטוריה המשפחתית או הכללית – לא היסטוריה כתובה, גם לא היסטוריה שבעל פה, אלא כזאת שרואים בעיניים וממששים בידיים. יש משהו קסום בישיבה לסעודה משפחתית סביב השולחן שסבתא ישבה לידו בצעירותה.

וכדי לסגור מעגל, ירמי זטלנד מקיים אורח חיים בר קיימא גם מחוץ לבית המלאכה שלו “איכות הסביבה בהחלט מעסיקה אותי,” הוא אומר. “בעסק שלי אני מעודד לא לזרוק אלא לשמור ולתקן. אני נוסע על ביודיזל (משמן ממוחזר של מסעדות), יש לי מערכת מחזור מים קטנה בעבודה, אני מפריד פסולת (פלסטיק, ברזל, נייר ואורגני) ויש לי קומפוסט בחצר העסק.

האתר של ירמי זטלנד