מִחזור למתקדמים - אגדה יפנית

היפנים ידועים ביעילותם, תכונה שבאה לידי ביטוי בטיפול שלהם בפסולת ביתית: עשרות קטגוריות להפרדה, מחזור קפדני, קיפולי אוריגאמי לצמצום נפח האשפה ופיקוח מחמיר שמוודא שהכל ימשיך לדפוק בדייקנות של שעון יפני

היא ארץ קטנה יחסית, שקרקע פנויה בה היא מצרך יקר והטמנת כמויות אשפה גדולות מהווה עבורה בעיה. נשמע מוכר עד כה, אלא בעוד שבישראל הדרך להתמודדות עם האתגר היא לטמון את הראש בחול (של רמת חובב), ביפן החליטו לנקוט בגישה מועילה יותר: מחזור. וכשיפנים עושים משהו, הם עושים אותו עד הסוף.
כיום, עם 50% אחוזי מחזור פסולת מוצקה, יפן נחשבת לאחת האומות המובילות בעולם בתחום המחזור. אבל מבחינת היפנים, זו רק ההתחלה והשאיפה היא להגיע לאחוזי מחזור גבוהים יותר. איך הם עושים את זה? שילוב של כללים ותקנות מפורטים בנושא המחזור, חלוקה לקטגוריות מצומצמות המאפשרות מחזור יעיל, פיקוח מצד הרשויות ואחריות אישית של האזרחים.
 

^{זר לא יבין זאת. פחי מחזור בטוקיו (צילום: elmimmo)}

נייר ופלסטיק? הצחקתם אותם
בישראל אדם שזורק עיתונים ובקבוקים לפחים המתאימים נחשב “ירוק”, לעומתו יפני ממוצע מפריד את הפסולת לעשרה פחים לפחות. כל עיר או מחוז ביפן קובעים קטגוריות למחזור, הכללים משתנים ממקום למקום, ומספר הקטגוריות עשוי לנוע בין פחות מעשר קטגוריות עד ללמעלה מ-40. רשימה חלקית של הקטגוריות מונה בגדים ונעליים, בקבוקי שתייה, בקבוקי פלסטיק אחרים, זבל אורגני המיועד לשריפה, חפצים גדולים, עיתונים וכמובן – קרטוני חלב. במידה וחפץ מכיל חומרים ממספר קטגוריות, יש להפריד אותו למרכיביו השונים ולזרוק כל אחד לפח המתאים. ריבוי הקטגוריות מאפשר מחזור אפקטיבי ביותר והיפטרות יעילה מחומרים שלא ניתן למחזר.
 

^{זום אאוט וזום אין על טוקיו, העיר והזבל (צילום: Team Chang)}

שטפת את הזבל, מותק?
המודעות למחזור והשיטה הגיעו אמנם מהממשל, אך בפועל, האזרחים הם אלו שמניעים את גלגלי המחזור, ולא מדובר במטלה פשוטה. כל פריט המיועד למחזור צריך להיות נקי לגמרי, שאריות רוטב, סבון כלים או כל חומר אחר אסורות בתכלית האיסור, וכך למעשה על היפני לשטוף את הזבל לפני שהוא זורק אותו. אחרי הניקיון מגיע שלב האוריגאמי, כאשר קופסאות קרטון (למשל קופסאות חלב) יש לגזור ולקפל לפי סימונים המצוירים עליהן על מנת שנפחן יהיה קטן ככל האפשר.
ניקיתם, קיפלתם והצלחתם לזרוק כל חפץ לקטגוריה המתאימה לו, מבלי להתבלבל ולזרוק, חלילה, בקבוקי חומרי ניקוי יחד עם בקבוקי שתייה? הגיע שלב האיסוף. שיטת האיסוף ביפן כל כך מורכבת שלעיתים נראה שרק מי שעשה קורס אשפתולוגיה למתקדמים יכול להבין אותה: לכל קטגוריה יום איסוף משלה, לקטגוריות שבהן יש כמות אשפה רבה, למשל חומרים אורגניים לשריפה, יש יום איסוף או שניים מדי שבוע, חומרים אחרים נאספים פעם או פעמיים בחודש ואת חלקם היפני צריך להביא למקומות איסוף מיוחדים. כך, על כל יפני לזכור איזו שקית להוציא באיזה יום ולא לשכוח מועדים מיוחדים של פסולת “נדירה” יותר, פן יאלץ לחכות עד למועד הבא.
 

^{גלגוליו של חלב, משמאל לימין: הוראות קיפול לאריזה ריקה; קרטון חלב שהפך למגשית לאוכל-רחוב; אריזה שמסבירה שנייר הטואלט שבתוכה מיוצר מקרטוני חלב ממוחזרים (צילום: don and Cheryl, CHARLIE, bradlby)}

פיקוח – משטרת הזבל ורכילות
היפנים אומנם צייתנים, אך אין להשאיר דבר ליד המקרה, וכך, ביפן פועלים שני מנגנוני אכיפה: חברתי ופורמלי:
פיקוח חברתי. בשכונות של בתים פרטיים יש להוציא הזבל לנקודת האיסוף עד לשעה מסוימת בבוקר. במקומות אלו האיסוף הפך למקום מפגש חברתי לעקרות בית, בדומה לבאר של פעם. פונקציה חברתית זו מגבירה את המוטיבציה למחזר ומפעילה פיקוח – בית שלא שולח נציג למקום האיסוף ייחשד ועלול להיות מדווח לרשויות. גם בבניינים רב קומתיים, שבהם אין מועד איסוף שבו כולם נפגשים אלא כל משפחה זורקת את האשפה לפח המתאים בזמנה הפנוי, עקרות הבית מפקחות ומדווחות על חריגות.
פיקוח פורמאלי. עובדי הזבל היפנים לא רק אוספים את הפסולת, אלא גם מפקחים על יישום החוק. איך? פשוט מאוד, כל שקית נפתחת ותוכנה נבחן. שקית שהשתרבבו אליה חומרים מקטגוריה לא מתאימה תסומן במדבקה אדומה ותישאר מתחת לבניין עד למועד האיסוף הבא. הדייר שסרח אמור לקחת את האשפה חזרה ולתקן דרכיו. במידה והדבר חוזר על עצמו שוב ושוב באותו בניין מחלקת הזבל תסיר את הכפפות ותפנה לאחראי על הבניין על מנת שיאתר את העבריין ויטפל בו.
 

^{כיפת הגן הטרופי באי יומה-נו-שימה. פעם זאת הייתה מזבלת ענק (צילום: inka c)}

אי הזבל – להרוג שתי ציפורים באבן אחת
הדוגמה המרשימה ביותר ליצירתיות יפנית ולמחויבות למחזור היא האי יומה-נו-שימה (Yume-No-Shima), “אי החלומות”, אי מלאכותי עשוי אשפה מכוסה בעפר הממוקם ליד טוקיו. כידוע, טוקיו היא מהערים הצפופות בעולם. האי סייע לרשויות להתמודד עם שתי בעיות: הצורך לטפל בכמויות עצומות של אשפה והמחסור בשטח. במשך שנים מאות אלפי טונות של אשפה שנזרקו בטוקיו וסביבתה הובלו לאי וכיום הוא מסייע בפתרון מצוקת המקום: על האי הוקמו מגרשי ספורט, חממה טרופית, מעגן יאכטות, מוזיאונים ומבני ציבור נוספים. מודל דומה לזה מיושם אצלנו בחירייה שהפכה לפארק אריאל שרון.
 

^{שלט עירוני בטוקיו שמכיל הסברים מורכבים למחזור (צילום: conbon33)}