מחוץ לעיר: בית קיץ

בתי קיץ באזוריו הקרים של העולם מאפשרים לעירונים מפונקים לצאת אל הטבע ולתפוס אוויר ושמש. במקור חלקם קשורים דווקא לאורח חיים עמלני וקשה בתי קיץ אינם חלק מהתרבות הישראלית. דירות נופש או צימרים כן, אבל במדינה זעירה כמו שלנו, שבה בקיץ אין מפלט מהחום בשום מקום, וממילא אין הרבה מרחב לבקתות מבודדות על חופי אגמים או בלב יערות, המושג הזה זר לחלוטין. בצפון אמריקה, סקנדינביה ורוסיה לעומת זאת, בתי קיץ הם חלק מהמסורת:

בית קטן רחוק מהעיר, שאליו נמלטים לחופשות כדי ליהנות משקט, אוויר צח ומזמן איכות עם המשפחה.
 

^{בית קיץ בארכיפלג של שטוקהולם, Tham and Videgärd Hansson Arkitekter}

ברור שהעיור, שהואץ עם המהפכה התעשייתית, הוא גורם הכרחי בהיווצרותה של מסורת בתי הקיץ. עבור איכרים כפריים אין שום סיבה לעבור בעונה החמה לבקתה כפרית אחרת על צלע הר או גדת נהר. עבור משפחות שיכלו להרשות זאת לעצמן, הבתים או הבקתות נבנו במקומות מבודדים, שבמשך רוב השנה קר מדי לשהות בהם, אך בימות הקיץ, כשממילא יוצאים לחופשות, הם המקום להירגע בו. הבתים, בדרך כלל בסגנון כפרי, נבנו בהתאם לצרכי החופשה: צמודי קרקע, עם דגש על חללים ציבוריים ופחות על חדרים פרטיים או חדרי עבודה וכמובן, עם מרפסות,דלתות וחלונות שפתוחים אל הנוף המרהיב שבחוץ ומחדירים אוויר צח פנימה.
 

^{וילה איינולה, בית הקיץ של האדריכל הפיני לארס סונק (ויקישיתוף)}

פינוקים סקנדינביים
בספרם Finnish Summer Houses, בתי קיץ פיניים : כותבים בני הזוג ג'טסונן, צלם וארכיטקטית, שעבור הפינים, הקיץ הקצר שבא לאחר חורף ארוך הוא הזדמנות מיסטית כמעט להימלט מהעיר וליהנות מפעילויות כמו ספורט ימי ולהתחבר אל הטבע. הם מציגים 20 וילות, קוטג'ים ובקתות, שבחלקם התיישבו הארכיטקטים המתכננים עצמם והפכו אותם לסטודיואים מלאי השראה: החל בווילה איינולה הכפרית שנבנתה ב-1895 על ידי האדריכל הנודע  לארס סונק : שסירב ליישר קו עם מגמות בארכיטקטורה המודרנית ושילב במבנה אלמנטים של בית חווה; דרך  הבית הניסיוני באי מורטסאלו :, שנבנה בשנות ה-50 על ידי האדריכל אלוואר אלטו ושימש אותו כמגרש משחקים ניסויי לבחינת חיפויים מסוגים שונים, בנייה בלבנים בגדלים מגוונים, חימום סולארי ועוד, אך שמר על האלמנטים שבית קיץ אינו יכול להתקיים בלעדיהם: מבט אל הגן ואל הנוף, בידוד ותחושת מותרות; ועד
וילה אאוליקיקי :  שתוכננה על ידי ארקי קאיראמו ואאוליקיקי יילהא והושלמה ב-2003. הווילה שניצבת באיי היטיס הוקמה היכן שעמדה לפני כן בקתת דייגים, ונראית כמו צומחת מהקרקע, בין היתר בזכות קירות העץ שמקיפים אותה ונצבעו על ידי רוחות הים, הלחות והמלח בגוון אפור כמו הסלעים שסביבה. למרות שמדובר בבתי קיץ, הם היו ערוכים גם למזג אוויר קר, שהרי מדובר בסקנדינביה ולא במזרח התיכון, וצוידו באחים, בחדרי סאונה ובגגות משופעים לימים של שלג.
 

^{בית קיץ בגן אנגלי (דרך Autumn Cottage diarist )}

הגרסה האנגלית
הבריטים ידועים בתרבות הגינון שלהם וכן בחלוקה למעמדות. בעלי האמצעים, שנהנים מגנים רחבי ידיים סביב בתי האחוזה שלהם, יכולים להקים את בתי הקיץ שלהם בחצר. כך, בניגוד לבתי קיץ במדינות אחרות באירופה, ג'נטלמן בריטי עשיר אינו צריך להרחיק מהבית, רק לעבור למבנה קטן יותר בגן, שמאפשר לו לצפות בהנאה בצמחיו המלבלבים. הבתים האלה מצוידים בדלתות זכוכית ובחלונות גדולים ופשוט מאפשרים לשוהים בהם להשתזף במעט ימי השמש שהאקלים האנגלי מאפשר. לא בהכרח לנים בהם, ואם הם צמודים למבנה הראשי הם מעין גשר בין הבית לגן.
 

^{דצ'ה סובייטית. מבפנים (צילום: Katya Palladina) | ומבחוץ (צילום: Frédéric Lacombat)}

צניעות קומוניסטית
בניגוד לחלקים אחרים בעולם, בתי הקיץ הסובייטיים לא תמיד היו בתי תפנוקים ובתקופות קשות אפילו הוקמו בזריזות ובאלתור על ידי פולשים שהשתלטו על חלקות האדמה מחוץ לערים. לבית קיץ רוסי קוראים דצ'ה. הם החלו לצוץ בתקופת פטר הגדול ושימשו, כצפוי, בתי נופש. בתקופה הסובייטית הממשל הטיל מגבלות על גודלן של הדצ'ות ואף הלאים רבות מהן לטובת הציבור הרחב. במהלך השנים נבנו גם דצ'ות זעירות רבות, שהיו צנועות למדי: בקתות עץ שלא היו בהן מים זורמים, לא היה חימום מרכזי, השירותים היו משותפים ולעתים שטח המגורים לא עלה על 25 מ"ר. אנשי מעמד הפועלים היו יוצאים אליהם לחופשות סוף שבוע או לחופשות הקיץ, מתחברים אל הטבע ואף עובדים בגינות הירק המשותפות. לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה עלייה בבניית הדצ'ות, שהמעבר אליהן שימש לא רק כמפלט מההמולה העירונית, אלא גם כאפשרות לגדל ירקות בתקופה שבה היה מחסור בתוצרת חקלאית. למרות שאין בדצ'ות מים זורמים, בחלקן יש סאונות, שנקראות באניה. כיום יש ברוסיה ומדינות אחרות מהגוש הסובייטי לשעבר בתי קיץ רבים משני סוגים – המפואר האריסטוקרטי והצנוע הקומוניסטי.
 

^{בקתת עץ מסורתית בקליפורניה | בקתת תפנוקים של חברת PrecisionCraft}

הבקתה האמריקאית
בקתות העץ ה-log cabins הן אייקון אמריקאי, אך כמובן, הן לא היו שם תמיד. בקתות העץ נבנו החל מהמאה ה-17 לצפון אמריקה על ידי מתיישבים אירופאים שהביאו מארצותיהם טכניקות בנייה מסורתיות. היכן שהיו יערות ועצים בשפע היה נוח יחסית להקים את הבקתות הללו שגם התאימו למזג האוויר הקר. היום, כשרוב האזרחים חיים בעיר, הבקתות הפכו למקומות מפלט ונופש. מפני שהן חלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקאית, אנו פוגשים את הבקתות בסדרות הטלוויזיה הקלאסיות – החל בבקתה בהרים שאליה נמלטים בני משפחת פורסטר העשירים מ"היפים והאמיצים", ועד בקתת ההרים שקריימר שורף באחד מפרקי "סיינפלד". הבקתות המסורתיות התאפיינו בפשטות ובטכניקות לבנייה מהירה שנדרשו עבור החלוצים שהקימו אותם ונזקקו למחסה או עבור חיילים שבנו אותם כמבנים ארעיים, לכן הן עשויות מחומרים מקומיים וטבעיים בלבד. הבקתות הוקמו על יסודות אבן כדי למנוע רטיבות, ללא מסמרים אלא על ידי יצירת מגרעות בקצות קורות העץ שאפשרו לקורות להשתלב זו בזו כמו לגו. בבקתות היה חדר אחד, לפחות חלון אחד ועליית גג לשינה, שאולי זכורה לכם מסדרות כמו בית קטן בערבה. גודלן של הבקתות היה בערך 6X3.5 מ'. היום הבקתות רק מחקות את הסגנון הכפרי אך מצוידות בכל הפינוקים הנדרשים.
 

^{בית קיץ בוודסטוק, ניו יורק, בתכנונה של אנדריאה סאביני (דרך Inhabitat)}

האדריכלית האמריקאית אנדריאה סאביני יצרה פרשנות מודרנית לבקתה הקלאסית. מצד אחד היא שמרה על אלמנטים מסורתיים כמו דגש על חללים ציבוריים, גג משופע, קווים פשוטים וצורה מלבנית, אך פתחה את קירות הצד עם שמשות כדי לאפשר לטבע להיכנס פנימה, הפכה את אזורי השינה לפרטיים יותר והשתמשה בחומרים שמפחיתים את צריכת האנרגיה של המבנה. ההצעה של סאביני משקפת מגמה של בתי נופש שתכנונם מתחשב באקלים ובצריכת אנרגיה ובצורך של יושביהם לחוש את הטבע שסביבם מבלי לפגוע בו.