מסר בבקבוק

למרות מאמצי המחזור, בקבוקי המשקאות הריקים הם עדיין מפגע סביבתי חמור. יש אנשים שמדלגים על שלב המחזור, לוקחים את המיכל הריק ועושים ממנו משהו חדש, בית, למשל.

מערך המחזור הוא התקדמות מבורכת שחוסכת מערימות האשפה וממי הים טונות רבות של פלסטיק. אך אלייה וקוץ בה: לא כל בקבוקי המשקה מגיעים אל פחי המחזור, לא כולם הופכים לבגדי פליז, סלסילות פרי שקופות או פתיתים לתעשיית הפלסטיק. בקבוקים רבים הופכים לפסולת ברגע שהם מתרוקנים מהמשקה שמילא אותם. בקבוקי הזכוכית מסוכנים פחות לסביבה, אבל גם נשברים הרבה לפני שמישהו מקבל עליהם דמי פיקדון. אז מה הפתרון?

יש אנשים שצדים את הבקבוק בצורתו המקורית, לפני שהוא הופך לאשפה ולפני שהוא מגיע אל תעשיית המחזור, ומשתמשים בו לבנייה. בני הזוג אלֶחנדרו ד‘אקוסטה וקלאודיה טוּרֶנט, שני ארכיטקטים ממקסיקו, מתמחים בהפקת זהב מזבל. ביתם וכל הפרויקטים שהם מתכננים אינם רק ידידותיים לסביבה, אלא גם עשויים בעיקר מחומרים ממוחזרים. החזון שלהם מציע פיתרון: “מחזור זה לקחת עצם, כמו בקבוק פלסטיק, ואחרי ששותים ממנו, להפוך אותו לפמוט,” אומרת טורנט בכתבה שפורסמה בלוס אנג‘לס טיימס. “אנחנו רוצים שהחברות שמעצבות את בקבוק הפלסטיק יעצבו אותו בצורה של משהו שימושי, כמו רעף. במקום שיסיים את חייו במטמנת אשפה, הפלסטיק יוכל להיות חלק ממערכת של בקבוקים משולבים שיוצרת חיפוי. זה יעזור לעניים רבים למצוא קורת גג ובאותו זמן כדור הארץ יהיה נקי יותר.” זה ההבדל שבין recycling, מחזור, ל-Upcycling, שימוש מחדש, ללא מניפולציות, בחפץ, או “אחזור” בעברית.
ברחבי העולם בונים חרוצים רותמים את תכונותיהם העיקריות של הבקבוקים – שקיפותם, צבעוניותם, היותם חלולים וזמינותם – להקמת מבנים מקוריים שאכן עוקפים את תעשיית המחזור ומאחזרים את הבקבוקים כפי שהם.
 

^{בית הלגו של נייפלס וזומו (תמונה גדולה דרך Popsi com; קטנה דרך הניו יורק טיימס)}

כמו לבנות בלגו
מט נייפלס ופטר זומו, סטודנטים לעיצוב תעשייתי מהמכון הפוליטכני רנסלר בניו יורק, חשפו בשנה שעברה תוכנית לניצול בקבוקים. הרעיון שלהם קרוב מאוד לחזונם של טורנט וד‘אקוסטה. בקבוקים משקה משומשים מלאים בחול או בכל חומר זמין אחר הופכים כבדים כמו לבנים ומתאימים לבנייה, כאשר המילוי משמש כחומר מבודד, והפלסטיק מגן מפני רטיבות. הרעיון הוא כמובן לפתור את בעיית הפסולת, ובה בעת להציע פתרון לדיור זול. נייפלס וזומו פיתחו אב טיפוס של בקבוקי פלסטיק שמאפשרים בנייה בסגנון לגו. לדבריהם הבקבוקים שהם מפתחים יהיו ניתנים לייצור במפעלים קיימים וללא צורך בציוד חדש או בשיטות עבודה שונות מהמקובל היום. הבקבוקים מתחברים זה לזה אנכית על ידי לחיצת חלקו העליון של בקבוק אחד לתחתיתו של בקבוק אחר, ובצורת הסימן פלוס על ידי הצלבתם ולחיצת חלקם המרכזי, “המותניים”, זה לזה. השאלה היא מי מיצרני המשקאות הקלים ירים את הכפפה.
 

^{מקדש הבקבוקים בתאילנד. הייניקן מעולם לא נראתה בודהיסטית יותר (תמונות דרך Inhabitat)}

מקדש של איכות סביבה
הקשר שבין בודהיזם לשמירה על איכות הסביבה הוא כמעט מובן מאליו: הגנה על הטבע היא חלק מתרגול חמלה, וצמצום טביעת הרגל הפחמנית הוא פשוט צבירה של קארמה טובה. לעומת זאת, הקשר שבין נזירים לבירה מפתיע הרבה יותר. מפתיע, עד שמגיעים למנזר וואט פה מאהא צ‘די קאוו (Wat Pa Maha Chedi Kaew) בפרובינציית סיסקט בתאילנד, שבנוי כולו מבקבוקי בירה הייניקן. הנזירים עשו שימוש יצירתי ואסתטי להפליא בבקבוקים, ששימשו להכל – קירות, עמודים, גגות, מעקות ואפילו רצפות שעשויות מתחתיות הבקבוקים העגולות. צבע הבקבוקים החום או הירוק שימש ליצירת דפוסים גרפיים שמוסיפים יופי למבנה המיוחד.
 

^{קיר מבקבוקי וובו במוזיאון הייניקן באמסטרדם (תמונהת דרך Inhabitat)}

הנזירים השתמשו במלט כדי לחבר בין “הלבנים” שלהם. אילו מיזם הוובו של חברת הייניקן היה יוצא אל הפועל, לבנאים בגלימות הכתומות היה קל הרבה יותר. ה-WOBO, ששמו הוא צירוף המילים World ו-Bottle, הוא בקבוק בירה רבוע בצורת לבנה בעלת דפנות מחוספסות. את הרעיון הגו ב-1963 תעשיין הבירה אלפרד הייניקן והארכיטקט ההולנדי האברקן, שהגדירו את המוצר כ“לבנה שמכילה בירה” ומטרתה, איך לא, לצמצם את כמויות הזבל מבלי לפגום בהנאה מלגימה של בירה טובה. היום המבנים היחידים שבנויים מבקבוקי וובו הם חומה ומחסן שנמצאים במוזיאון הייניקן באמסטרדם.
 

^{בית הזכוכית של דיוויד ה. בראון בקנדה (צילום: Christopher Armstrong)}

בקבוקים מלאים ביצירתיות
בעיר בוזוול שבבריטיש קולומביה בקנדה ניצב “בית הזכוכית” המפורסם שנבנה מחצי מיליון בקבוקים ריקים ונראה כמו טירה מהאגדות. הוא נבנה ב-1952 על ידי דיוויד ה. בראון, פנסיונר שפרש מעסקי ההלוויות, במטרה “להתמכר לגחמה מוזרה”. בראון נסע ברחבי קנדה כדי לאסוף מחברים בקבוקים ריקים בעלי צורה מלבנית, שאותם צירף אל אוסף הבקבוקים שלו. אילו בראון היה מתחיל בבניה היום, הוא לא היה צריך לטרוח כל כך הרבה כדי לצבור בקבוקים, על כל פנים מה שעשה לפני יותר ממחצית המאה רלוונטי מאי פעם ומעורר השראה. המבנה נועד לשמש כבית מגורים, אבל מכיוון שמשך כל כך הרבה סקרנים, בראון שכר צוות עובדים על מנת להפעיל את המקום כאתר למבקרים.
 

^{חממה מבקבוקי פלסטיק בסקוטלנד (צילום מאתר REAP)}

עשו זאת בעצמכם
קרן REAP הממוקמת בעיר קית’ בצפון מזרח סקוטלנד עוסקת בפיתוח בר קיימא במיזמים חברתיים-סביבתיים. כחלק מהמיזמים החינוכיים שלהם, הם הוציאו מדריך עשה זאת בעצמך לבניית חממה מבקבוקי פלסטיק. בשמונה צעדים פשוטים אפשר להפוך 1,500 בקבוקים בנפח 2 ל’ לחממה מקסימה למדי. הרעיון הוא פשוט: הקירות שיושבים על מסדרת עץ עשויים מבקבוקים שהושחלו על מוטות עץ (כמו מקל של מטאטא) והוצמדו למסגרת המבנה כשהם ניצבים זה ליד זה בצפיפות. בהקמת המבנה יכולים לקחת חלק גם ילדים, וזה חלק מהיופי שבו.