קירות מזכוכית ומחיצות מאורז

עד כמה מחיצות מודלריות תורמות לאיכות הסביבה? שלושה יצרני ריהוט אמריקאים טוענים בתוקף שפתרון חלוקת חלל מהסוג הזה תורם לקיימות ועל כן אפשר להחשיב אותו כאלמנט בבניה ירוקה. עכשיו צריך רק להבין מה היא קיימות, בעצם

^{קירות מודולריים – פחות פרטיות, יותר שקיפות. ומה בנוגע לקיימות?}

לפני שנגולל את הסיפור הקטן הזה, חשוב להבהיר כמה מושגי יסוד. קיימות הוא מושג שרק כעת מתחיל להשתרש בשיח הישראלי והוא התרגום העברי למילה sustainability, שבהקשר הזה יכול להתחלף במונח “עיצוב בר קיימא”. הכוונה היא למוצרים שהשימוש בהם אינו כרוך בעלויות גבוהות (למשל של תחזוקה, חלפים ושימוש באנרגיה), שהינם עמידים, שימושיים ולא גוררים בזבוז או זיהום. אלה לא חייבים להיות מוצרים טבעיים או כאלה שעשויים מחומרים ממוחזרים.
המועצה האמריקאית לבניה ירוקה USGBC קבעה שיטת דירוג הקובעת עד כמה עיצוב, בניה ותפעול של מבנים הוא ירוק על פי אמות מידה השואפות להיות אובייקטיביות. סולם הדירוג נקרא LEED – מנהיגות בעיצוב אנרגטי וסביבתי (The Leadership in Energy and Environmental Design).
כנראה שלאור המודעות הגוברת והולכת לחשיבותה של הבניה הירוקה – הן בזכות עצמה והן בשל השלכותיה השיווקיות – עסקים ויצרנים נאבקים על הזכות לקבל את החותמת של LEED המאשרת שהמוצרים שלהם אכן ראויים להתהדר בתווית ירוקה.

עד כאן ההקדמה. שלוש חברות ריהוט: KI (קליק), Haworth (קליק) ו-DIRTT (קליק) פנו ל-USGBC במכתב המפרט עד כמה חשוב להכניס את קטגורית הקירות המודולריים למערכת הדירוג של LEED. הם מבקשים שהגמישות המאפיינת את הקירות המודולריים תוכר כתורמת לקיימות בכך שהיא מקצרת את משך הבנייה ומאפשרת שימוש חוזר במוצר. החברות מציינות ששני הגורמים החשובים ביותר בקיימות הם להפחית ולהשתמש מחדש.
באנגלית זה נשמע יותר טוב: “ The most effective R’s of sustainability are Reduce and Reuse”.
יצרני הקירות המודולריים מתלוננים על כך שמערכת LEED שמה דגש על החומר שממנו עשוי המוצר אך לא על תפקודו. לדעתם יש להתחשב בתכונות כגון שימוש ארוך טווח, אי-יצירת פסולת והשארת “טביעות רגל” פחמניות ונדל“ניות מצומצמות, כהגדרתם. יתרה מזאת, קירות מודולריים עוצרים את המעגל האין-סופי של בניה, הרס, פינוי פסולת, רכישה מחדש, בניה, הרס וחוזר חלילה.

^{מחיצות משרדיות של חברת KI (באדיבות החברה) | מחיצות יפניות מסורתיות (צילום: TANAKA juuyoh)}

מעניין לקשר את העניין הזה למחיצות נייר האורז המוכרות מהבניה היפנית המסורתית. מעבר לכך שאותם קירות עשויים מחומרים מתכלים, הם גם אינם מהווים סכנה במצב של רעידת אדמה וקל להקימם מחדש. מחיצות נייר האורז מאפשרות לדיירי הבית לשנות את החלוקה הפנימית שלו בהתאם לשעות היממה ובכך למעשה לנצל באופן מקסימלי את השטח הנתון. אם בבית המערבי חדר השינה עומד ריק מרבית שעות היממה ומחליף תפקידים עם חדר המגורים בלילה, לא כך הוא בבית היפני המסורתי ששטחו מנוצל ביעילות רבה יותר. חסרונם של קירות נייר האורז הוא היותם חד פעמיים ולא עמידים. במערב, המקדש פרטיות, שלא כמו ביפן, המחיצות הקלות שכיחות במשרדים אך נדירות יחסית בבתים פרטיים.

עד כמה נכונות טענותיהן של שלושת חברות הריהוט האמריקאיות? קשה לומר. סביר להניח שהקירות המודולריים מקצרים את זמן הבניה, אבל שאלת החד-פעמיות פחות מובנת מאליה, שכן הקירות נתפרים לפי מידה ואם המבנה עובר שיפוץ אולי הם לא יתאימו לו בגרסתו המחודשת.
על כל פנים, הטיעונים שהם מעלים בפני המועצה האמריקאית לבניה ירוקה בהחלט שווים התייחסות ויש להם הכללות גם על מוצרים מתועשים אחרים.
בינתיים יש רק לקוות שבקרוב גם אצלנו יצרנים יעסיקו את עצמם בשאלות בדבר מידת הקיימות של המוצרים שלהם.